תוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת", הפכה להיות נושא שיחה פופולארי בוועדות הכנסת באחרונה. חברת הכנסת הפופוליסטית ביותר, גררה את התכנית לדיון בשאלה האם הפרומו שלה הוא ראוי אם לאו? חבר כנסת אחר בחר לכנות את יוצרי התוכנית "נאצים", ולהבטיח כי הם יישפטו רטרואקטיבית על "פשעיהם", בגין מערכון שעסק באלימות המתנחלים.

 אבל מערכון אחר משך תשומת לב פחותה בהרבה, מדובר באחד מרגעי הסאטירה הנוקבים ביותר, שנצפו בטלביזיה הישראלית בשנים האחרונות. רגע שראוי לתשומת לב מיוחדת ולדיון ציבורי כי אחת לתקופה יש רגע כזה שתופס במדויק בעיה מרכזית בחברה הישראלית ומחייב אותנו לתת עליה את הדעת. מדובר על מערכון הפשיעה, בו עברה מהדורת החדשות מאתר רצח לאתר רצח, ותיארה את המקרים השונים, הרוצחים והקורבנות, ובסוף הסבב מרגיע הכתב את המנחה באמירה שהרוצחים הם לא מעם ישראל, אלא רוסים, אתיופים וחרדים.

 בשמיעה ראשונה, האמירה מקוממת. הרי ברור שהרוסים, האתיופים והחרדים הם חלק מעם ישראל, בדיוק כמו המתנחלים, השמאל החילוני ושאר השבטים שהצטופפו להם בארץ הזאת. אבל אחרי מחשבה מסוימת, צריך להודות שכאשר נרצח חייל בדואי בוויכוח בקניון בבאר שבע על ידי חברו לגדוד, היחס לא היה דומה למקרה בו הרצח היה מתרחש בגדוד צנחנים על ידי קיבוצניק.

צריך להודות, שאנו, אלו שאינם משתייכים לאוכלוסיות המיעוטים השונות במדינה,על אף שמתקרב היום בו נהפוך למיעוט בעצמנו, מסתכלים לעיתים על אירועים בתוך אותן קהילות, כאירועים השייכים לאחר, ונוטים לחשוב שההקצנה באלימות בחברה הישראלית אינה שייכת לנו, היא שייכת לאותן קהילות.

 ובכן הגיע הזמן להבין, שאין שתי חברות ישראליות, אין חברה אחת שהולכת והופכת לאלימה יותר, קיצונית יותר ומסוכנת יותר וחברה אחרת שאינה נגועה בכך. יש חברה ישראלית אחת, שמאפשרת את ההתדרדרות הזאת, בכך שהיא מאפשרת את התדרדרות מעמד החינוך, בכך שהיא מאפשרת טלביזיה אלימה ובוטה יותר, בכך שהיא מאפשרות שימוש בשפה גזענית ומפלה בשיח היומיומי.

כאשר נער אתיופי יודע שהסיכוי שלו ללמוד באוניברסיטה שואף לאפס, הסיכוי שיתדרדר לפשיעה ואלימות גדול יותר. כאשר נער רוסי רואה את הוריו לא מצליחים להשתלב בחברה הישראלית, הכעס שלו מתרגם לאלימות. הגיע הזמן שנבחרי הציבור יפנימו את אחריותם כנציגי החברה על כל עדותיה. פעילותם אינה צריכה להתמצות בקידום חוקים, המגבילים מכירת אלכוהול או את שעות הבילוי של הצעירים. כאשר נער, לא משנה מאיזה דת או מוצא שומע את נבחרי הציבור מקללים ומציגים עמדות גזעניות ברור מאליו שהעמדות הללו יחלחלו גם אליו.

 סאטירה היא כלי מצוין להעברת מסרים חברתיים חריפים, היא מטלטלת אותנו ומזכירה לנו באיזה חברה אנו חיים. ביום שישי העבירו לנו יוצרי ארץ נהדרת מסר חריף ונוקב על מצבה של החברה הישראלית, ועל מי האחריות לשפר את מצבה, מי ייתן וכולנו נפנים אותו.

דור בלוך, פעיל בתא אופק, תא סטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית

Popularity: 2% [?]