מכתב הסתייגות לתא אופק
בספטמבר 2009, עליתי לטיסה מבואנוס-איירס, היעד הסופי – ישראל. לאחר חודשים ארוכים בניכר התרגשתי לחזור לבית, אך ההתרגשות האמיתית נבעה מהציפייה לחיים הסטודנטיאליים שהיו עתידים לי. לכן, שמחתי לגלות שהבחורה שיושבת לידי בטיסה, סיימה באותה השנה את התואר שלה באוניברסיטה העברית בירושלים, אליה הייתי רשומה. כמו "פעורה" בטירונות התחלתי לתחקר אותה בשאלות על שיעורים, מרצים, בחינות, אבל עם הגעתי לאוניברסיטה זכרתי רק דבר אחד מהשיחה: "אם את מחפשת פעילות פוליטית בהקשר מפלגת העבודה, אני חושבת שאופק זה מה שאת מחפשת".
אומנם לא הצטרפתי בשנה א' כמו שתכננתי, עם זאת ואולי זה אף מדגיש כי הצטרפתי לתא אופק לא במקרה, אלא מתוך הזדהות עם הערכים, האידיאולוגיה והפרויקטים הנפלאים שהתא מוציא אל הפועל. תא אופק בעיני היה המקום בו אוכל סוף-סוף להרגיש חלק ולהיות עם צעירים חדורי מוטיבציה וברק בעיניים, כמוני.
את רוב פעילותי הפוליטית-מפלגתית חסיתי בסניף מפלגת העבודה במודיעין-מכבים-רעות, סניף פעיל, פורה ודעתן, ובאותה נשימה סניף מבוגר. כמו במפלגה גם בסניף, דעת צעיר אינה נשמעת ואת רעיונותיי ודעותיי לחשתי לאוזנו של אבי, על מנת שיעלה לדיון וכך ייענו בכובד ראש ולא בהינף יד. לאלו מכם ששאלו אותי מדוע אני לא נוהגת להשתתף בדיונים רבי משתתפים ובישיבות התא, עניתי שתמיד יהיה מישהו שיציג את דעותיי או יעלה שאלותיי, אז למה לטרוח? ואם משהו יבער בי ולא ימצא מענה, אני אדבר.
אני מאמינה בדמוקרטיה וסוציאליזם, מאמינה בהתאגדות לשם השגת מטרות, אני מאמינה שנכונות, יכולות ויושר הן הדרך הטובה ביותר להגשמת שאיפות וש-כנות ושקיפות הן צינור התקשורת הטוב ביותר, אני מאמינה שיש לשמאל בישראל תקומה ואני מאמינה שיושב ראש מפלגת העבודה הנבחר, אהוד ברק, הוא האדם המתאים ביותר כיום להנהיג את המפלגה.
למרות שמעולם לא הסתרתי דעותיי, לרוב הגבתי בחיוך חתום על העלבונות, מתוך הבנה שדעתי אינה תואמת את הלך הרוח של החברים בתא, גם לא רציתי להעמיק את התיוג שלי כה-"ברקיסטית" של התא. אבל נראה כי חוסר התגובה שלי על דברים מסוימים וההתרעמות רק על מצבים קיצוניים, עשתה בדיוק את זה. אם כן, החלטתי שהגיע הזמן לומר את דעתי בקול רם.
כמוכם, גם אני בכל בחירות הלכתי לקלפי ושמתי את האמת שלי, כי כל קול משפיע. בהגיע התוצאות קיבלתי את האמת בשטח, כי זו דמוקרטיה. נבחר מנהיג, לא חייבים ללכת אחריו ולא חייבים להאמין בדרכו, אבל בראייתי, נבחר מנהיג הוא המנהיג. ההיסטוריה של מפלגת העבודה מוכיחה אחרת. כל פעם שנבחר מנהיג, לא עבר רבעון והתחילו מחאות, התקוממויות וחתרנויות איך מפילים את המנהיג של המפלגה. כנראה שזו הפוליטיקה והדינאמיקה הפנימית של מפלגת העבודה, לעת עתה אין אלא להשלים עם זה.
כמוכם, גם לי יש ביקורת חריפה ומרה על התנהלות המפלגה, על מהלכים שלה וכן גם כלפי היו"ר. בין השאר, מעצבן אותי שמפלגת העבודה איבדה כיוון אידיאולוגי ונראה כי היא החלה נוטת לימין, נפגעתי קשות מכך שבכירים במפלגה זלזלו או לא התייחסו לדעותיי ולדעות אחרים בגלל גילינו הצעיר וניסיוננו המועט כביכול, ובהחלט לא מתקבל על דעתי, שאהוד ברק, מפקד שורות המפלגה, העומד בחזית התקשורתית ואמור לייצג אידיאליים וערכים של תנועת העבודה הציונית, מעסיק עובדת זרה בביתו הפרטי!
את הביקורת שלי חסכתי מאוזנכם, איני רואה תועלת בכך מאחר ויש העושים את העבודה נאמנה. אבל אני חושבת שנחצה הקו האדום. אני לא מדברת על המאמר המוצלח של דור בלוך שפורסם בטעם, אני גם לא מדברת על החזרה העיוורת על כותרות סרות איכות וביסוס שמקשטות את במות התקשורת, אני מדברת על האופנה החדשה בה אנחנו חברי תא אופק, תא סטודנטים של מפלגת העבודה, חלקנו חברי מפלגת העבודה, הפכנו את יושב הראש של המפלגה שלנו לבדיחה, לא רק בתוך שיחות בין חברי התא, אלא גם בפלטפורמות של התא והלאה משם.
יו"ר מפלגת העבודה הוא המנהיג של המפלגה, נכון לעכשיו. אולי הוא לא מייצג את כולנו ואולי גם לא משקף את ערכי המפלגה, אבל אהוד ברק הוא הפנים של מפלגת העבודה. עם הפנים שלו רצנו בבחירות האחרונות ועם פניו מזוהה מפלגת העבודה בעין הציבור. איך תשתקם מפלגת העבודה אם אנחנו, אחרוני הפעילים שלה, נמשיך להלבין את פניה ופני מנהיגה ברבים? אני מאמינה בחשיבות ביקורת, דיון ומחאה, אבל יש לשמור זאת בגבולות הסביר והרצוי ולזכור שבסופו של דבר כולנו, גם מנהיגי המפלגה, התאגדנו דווקא במפלגה הזו, מתוך אמונה באותה האמת ועם אותו החזון.
לין דרור היא סטודנטית שנה ב' למדעי המדינה ויחב"ל,חברה בתא אופק, ודוברת התא.
Popularity: 5% [?]
לין יקירתי,
אני לא מזלזל באמונה במנהיג לאורך זמן או בתפיסה בסיסית שחשוב להתיישר מאחורי ראש הארגון. יחד עם זאת, נראה לי שיש בדברייך לא מעט נאיביות והתעלמות ממספר תהליכים במפלגת העבודה שהביאו אותה למצב חסר תקדים המחייב הסתכלות אחרת. אני שם רגע בצד אותנו ומסתכל דווקא על הציבור. לדאבוני, אנשים היום בישראל מסתכלים על מפלגת העבודה ואין להם מושג מה אנחנו עושים וחמור מכך במה אנחנו מאמינים. מאז ראשית העשור הקודם המפלגה עסוקה כל הזמן בשיקולים פוליטיים והתווית אסטרטגיות על חשבון עשייה אידיאולוגית. הגענו למצב שהפכנו לבדיחה לאומית. נכון, יש לכך גם גיבוי רחב (רחב מדי) מהתקשורת שרואה בכך טרנד נחמד ונוקמת בברק על כהונתו, אבל זה לא מפחית מגודל הכישלון, שאנחנו במפלגה הבאנו על עצמנו. אני לא רואה עצמי שונא אהוד ברק. הלוואי ואגיע בחיי לקמצוץ ממה שהוא השיג. יחד עם זאת, במהלכים שבחר לנקוט בהם (גם בתום כהונתו כראה"ם וגם בכהונתו הנוכחית) יש לו את מידת האחריות הגדולה ביותר למצב הנוכחי בין היתר בעקבות זלזולו במוסדות המפלגה, בשאר הנבחרים שלצידו, בבניית דור המשך למפלגה, בחבריתו לעסקנות ועוד. איך אנחנו בתא אופק צריכים להתייחס אליו? לפי שאענה אזכיר שבשנה שעברה בקמפיין הבחירות תמכנו תמיכה מלאה באהוד ברק כתא והובלנו קמפיין צעירים בעיר ובקמפוס (שכלל עשרות אירועים ובחירות דמה, למרות שכבר אז הרבה אנשים היו מסויגים מברק. זה לא שמאז ומעולם תא אופק כתא לא היה לצידו. אף על פי כן, היה לנו ברור, או לפחות לי ברור, שתוצאות הבחירות מחייבות עריכת חשבון נפש, חידוד עמדות ובנייה מחדש של דרך. אני לא רואה היום את ברק משקיע בכך דקה מזמנו. אני גם ממש לא בטוח האם אכפת לו מכך. בדרך המפלגה הולכת לעזאזל. נכון, הועידה הכריעה בעד כניסה לקואליציה, אבל יש גם מציאות שהינה עגומה, קשה ומחייבת מעשים אחרים. לפעמים מגיעים למצב שאי אפשר רק להתיישר לפי תקנונים ומנהגים מקובלים. אנחנו היום במצב כזה. לכן, מעבר לבדיחות וכו', כתא אנחנו לא יכולים לשתוק ולהתיישר, אלא להיאבק על כך שיעשו הצעדים הנכונים לשינוי המפלגה, גם אם זה דרך ביקורת גלויה על המנהיג על כל המשמעויות של כך.
זו דעתי….
גוטלר,
כמו שאמרתי אני בעד ביקורת, גם גלויה. אני נגד לעשות צחוק.
אני חושב שזה מאוד קשה לעשות הפרדה ברורה בין ביקורת לבין עשיית צחוק. לכל אחד יש את דרכו להביע ביקורת. גם צחוק זה סוג של ביקורת. איפה עובר הגבול של טעם טוב? זו כבר שאלה אישית….
לין, לדעתי אנחנו לא אלה שהופכים את המפלגה הזאת לבדיחה.
זה שאנחנו צוחקים עליו זה רק כי לצחוק זה עדיף מלבכות.
שניכם מתעלמים מהנקודה. נכון שהמפלגה במצב קשה (ובואו לא נמהר להספיד אותה) אבל זה מצב שאפשר לצאת ממנו. גם אני פועלת בדרכים שלי לתקן את הליקויים. אבל מכאן (ביקורת גלויה וכנה) ועד לרדת על יושב ראש המפלגה שהוא לא שמאלני וחפש"ן.. יש ביקורת לגיטימית ויש כזאת שלא. השאלה היא איפה עובר הקו האדום?
הציניות והצחוק האלו אינם תורמים לשום התקדמות חיובית ולשום דבר טוב בכלל מלבד אולי גיחוך, בהחלט הוא לא מונע בכי! יש מפלגה ואנחנו אלה שיכולים להשיב אותה למסלול ולמעמד, בואו נעשה את זה בצורה הטובה, הבוגרת והאפקטיבית ביותר.
כמה פעמים נכנסתי ובדקתי האם הדיון כאן אמיתי?
'אהוד ברק הוא הפנים של המפלגה' ולכן לתמוך בו? פעילים של מפלגה צריכים לתמוך בראש, זאת כאשר הם מאמינים שהוא פועל על פי דרך מסוימת ואז לאותו יו"ר יש שיקול דעת לסטות ממנה לכאן או לכאן.
בתור אחד שהעדיף את ברק על מועמדים אחרים (דוגמת עמיר פרץ) קשה להצביע על מעשה או שניים, על דרך ברורה. מאז שנכנס לתפקידו הוא עסוק בהשמצת השמאל, התעמקות בנושאים בטחוניים בלבד תוך רמיסת המפלגה.
אין לו דרך, יש לו מנהגים שמצביעים על היותו מנהיג מנותק, למה שאנשים ילכו אחריו גם אם הם חדורי אמונה בקיום של שמאל הגיוני וציוני?
הסיבה היחידה בגללה שווה לשקול לא להשמיץ אותו היא פשוט העובדה שאין אלטרנטיבה ויכול להיות שעל מנת לבנות את המפלגה מחדש כדאי להשאיר את ברק על מנת שאנשים יצברו מוטיבציה להחליף את מה שצריך לשנות.
מי אמר לתמוך? לא ביקשתי לתמוך. לא היללתי את ברק מה יהיה איתכם? חבר'ה תקראו את מה שכתבתי בתוך קונטקסט ולא לפי מה שבא לכם לצאת עליו.
רועי כפרה עליך, אתה מדבר אחרי התמיכה בשחיתות של לחיאני…? P:
לין, אחרי קריאה שלישית, הבנתי למה כולם פספסו את הקונטקסט:
כאן זה החלק של הדמגוגיה הזולה, סליחה:
"אני מאמינה שיש לשמאל בישראל תקומה ואני מאמינה שיושב ראש מפלגת העבודה הנבחר, אהוד ברק, הוא האדם המתאים ביותר כיום להנהיג את המפלגה."
קשה לקרוא את המשפט עד הסוף, לשים באותה שורה את אהוד ברק עם מתאים ולהנהיג. נזכרתי בתמונה עם הכבש המעוך, וכן זה כמו בסביבת אקירוב קצת 'פאתט'.
אחר כך "אבל בראייתי, נבחר מנהיג הוא המנהיג." ואחרי זה "לעת עתה אין אלא להשלים עם זה." זה יצר תחושה שאת מאמינה שאפשר להשתקם עם ברק.
אני מסרב ולא מאמין שאנחנו נמצאים באותה ה'אמת' של ברק.
בכל מקרה העיקר לפי הבנתי היא שאתה מעוניינת שהתא ינקוט בדרכים לגיטימיות למחאה כנגד יו"ר וזה כשלעצמו חיובי.
מציע שתקראי את המאמר על לחיאני: "לדעתי, כמו בכל מדינת חוק, תיק לחיאני צריך להתברר במערכת המשפט".
ממליץ לכל יפי הנפש, אבירי האור הקסום והצדק לעשות כך.
לין עניין אחר. לדעתי הטיסה שלך הייתה בספטמבר 2008. היות שהשנה זו השנה השניה שלך.
גוטלר אתה בהחלט צודק!
ורועי, דבר ראשון אתה יודע טוב מאוד שאני קראתי את המאמר שלך.. לא התכוונתי לפגוע או להעליב, זה היה בצחוק, לכן היה P:
דבר שני, כן אני תומכת ברק וכן מאמינה בדרכו. הקולות של הנגד נתפסים יותר בתקשורת מהבעד ולכן נראה כי התמיכה בברק היא מועטת.
אני לא טוענת שברק מושלם כי הוא לא. אבל אני עדיין תומכת בו, זכותי לדעה כמו שלך זכות לדעה, אבל בסופו של דבר דעות יש לכבד.ואם אני תומכת ברק וגאה לומר זאת בקול, למרות שזה הדבר הכי רחוק שאפשר מלהיות הדעה הרווחת בתא, לבוא ולהגיד על זה שזה דמגוגיה זולה זה חוסר כבוד וזלזול.
לידיעתך, אני לא רואה את עצמי כיפת נפש, אבירת האור הקסום והצדק. סך הכל רציתי להביע סלידתי מדרך ביקורת שחצתה את הגבול ולהסביר מאיפה אני באה. וחוץ מזה תמיד העדפתי לראות עצמי יותר כ-נסיכה לוחמת…P:
עכשיו תחשוב איך אתה היית מרגיש אם למה שאתה כתבת היו מגיבים בצורה שאתה הגבת.
לא היה לי קל לצאת עם המאמר הזה לתא, בעיקר בגלל יציאות כמו שלך.
כמו שאמרתי קודם ביקורת היא לגיטימית, אבל יש דרכים לעשות את זה.
ברור לי שקראת, מאחר וכתבתי לך באופן אישי אז לטובת מי שנכנס לכאן.
אני חושב שראוי להתייחס לכך שהמשפט "כאן זה החלק של הדמגוגיה הזולה, סליחה" מתייחס לעצמי ולא לכותבת.
הדעה לגבי ברק היא לגיטימית כמו גם התמיכה בו.
את אחלה נסיכה לוחמת, גם אם אנחנו לא מסכימים.
השאר/י תגובה!
Photos (view gallery)
ארכיון
בלוגים מעניינים
כתבת וידאו אחרונה
מילות מפתח
אבישי ברוורמן אגודת הסטודנטים אהוד ברק אופוזיציה אופיר פינס אופק איתי גוטלר בחירות בחירות דמה בחירות 2009 ברק אובמה דואר זבל דניאל בן סימון האוניברסיטה העברית המשמרת הצעירה הפורום למען הסטודנטים הפרטת הקרקעות הרצוג יולי תמיר יום הזיכרון לשואה ולגבורה יום העצמאות יוני יצחק יצחק רבין ירושלים ישיבת תא כנסת להוסיף תג חדש מדינת ישראל מזרח ירושלים מלחמת עזה מפלגת העבודה מצע ישיבה סוציאל דמוקרטיה סטודנטים פעילים סיכום ישיבה עדכון שבועי עופרת יצוקה עיר עמים עמדה פואד פתיחת שנה ציפי לבני שלי יחימוביץ שמאל תא אופק