היום יותר מאי פעם בעבר במפלגת העבודה, גוברים הקולות של אלו שמתנגדים להיכנס לקואליציה, על אלו שתומכים בכניסה כזאת.

ברצוני לציין, שאני לא רואה באלו, שתומכים בכניסה לקואליציה, כרודפי ג'ובים ואוהבי שררה, שאינטרסים זרים בראש מעינייהם. בניימין בן אליעזר, אהוד ברק, שלום שמחון ואחרים הם פטריוטים, אוהבי המדינה והמפלגה ואני מאמין שהם באמת ובתמים רואים את הכניסה לממשלה כאינטרס מפלגתי ולאומי.

לשני הצדדים יש טיעונים כבדי משקל ואני שמח וגאה להיות חלק ממפלגה, שמאפשרת שיח פתוח וכן על הנושאים שעל סדר היום, כשבסופם הכרעה דמוקרטית אמיתית.

מרבית המתנגדים לכניסה לקואליציה, מדגישים את חוסר היכולת להשפיע בממשלה מסוג זו שבאה עלינו לרעה, או את האסון שהיא תמית על המפלגה, שתתקשה להתאושש מעוד קדנציה בה לא הצליחה להקים אלטרנטיבה שלטונית ראויה. טיעונים אלו נכונים בעיני וחשובים הם, אבל ברצוני להדגיש כאן טיעון אחר, שהודגש  פחות.

במשטר דיקקטורי, יש מקום למפלגה אחת ורק דעתה נשמעת. השליט מקדם כל רעיון, שנראה נכון בעיניו, בלי קשר לדעת העם או נבחריו במידה ויש כאלה.

אציין בקצרה את החסרונות במצב כזה, שכן הדברים ברורים מאליהם: אין כל איזונים ובלמים, אין הכרח בדיון מעמיק על סוגיות שעל סדר היום, בהכרח הסדר החברתי הקיים משתמר ואין כל מניעה לפגיעה משמעותית במיעוטים. מצב כזה מעודד גם סטגנציה, מניעת התפתחות לכיוונים חדשים, כמתחייב מרוח התקופה.

לעניות דעתי, המצב ששרר בישראל בשנים 2001-2009, אינו שונה מהותית בהיבטים שציינתי. כאשר אין אופוזציה משמעותית, שיכולה להציב אלטרנטיבה שלטונית ברורה, הרי שאין כל בלמים על השלטון ואכן ראינו כיצד ביבי יכל לקדם את הרפורמות הכלכליות שלו ללא כל הפרעה בחסות ממשלת האחדות, כיצד לא קודמה ברצינות אלטרנטיבה מדינית וכיצד לא בוצע שינוי, שהמדינה כל כך צריכה, בסדר העדיפויות הלאומי.

בנוסף, חוסר היציבות שאנו עדים לו, נובע רבות מהתרבות השלטונית הקלוקלת הזאת, המפלגה השנייה בגודלה, נכנסת לקואליציה, שנבנת עליה, וברגע שניכרת ההזדמנות לפרק את הממשלה, וללכת לבחירות, ראש המפלגה מוצא את הסיבה לעשות זאת, ראויה ככל שתהיה, וכך הגענו למצב שבחירות לישראל מתקיימות אחת לשנתיים.

אם כן השתתפות פעילה באופוזיציה, היא לא רק כורח המציאות וצורך קריטי למפלגת העבודה, כדי לאפשר לה להשתקם, אלא צורך לאומי דמוקרטי. תנו לביבי להקים ממשלה עם קדימה או בלעדיה ובינתיים מפלגת העבודה תעשה את התפקיד שראוי שמפלגה שהפסידה בבחירות תבצע: ביקורת על הממשלה, קידום המדיניות עליה התחייבה לבוחר, והצבת אלטרנטיבה שלטונית אמיתית, רק כך יקיימו נציגינו באמת את מחוייבותם לבוחר, למפלגה ולמדינה.

___________________________________________________________________________________

דור בלוך, סטודנט שנה א' למשפטים וכלכלה, חבר תא אופק

Popularity: 31% [?]