בתאריך 29 ליולי 2008 התקיים המפגש האחרון לסמסטר זה של הפרוייקט החברתי-כלכלי של תא אופק, מפגש אשר היווה סיכום נאה לפעילות ענפה של התא לאורך כל הסמסטר.

במפגש הרצה חה”כ הפרופ’ אבישי ברוורמן, אשר התמנה מספר ימים קודם לכן ליו”ר ועדת הכספים של הכנסת. במפגש נכחו כ-80 סטודנטים.

להלן סיכום עיקרי דבריו של הפרופ’ ברוורמן כפי שתומללו ע”י סתו ארז. באם נפלו טעויות או אי-דיוקים כלשהם האחריות כולה הינה על כותבות שורות אלו:

אבישי ברוורמן

לפני מספר ימים התמנה ליו”ר ועדת הכספים. למד שנה באוניברסיטה העברית, עבר לתל אביב ומשם לסטנפורד. כיהן כנשיא אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

ציין כי הוא מוטרד מעתיד מדינת ישראל ועל כן נכנס לפוליטיקה. יש דבר מסוכן שקוראים לו חברתי, מי שלומד כלכלה לא לומד את זה. בכלכלה לומדים על מעמד הביניים, כוחות השוק ותמריצים. הנושא החברתי מתמקד בפריפריה, בעניים… מי שלומד כלכלה מבין שיש רק כלכלה (כלכלה חברתית וכלכלה פוליטית אמנם אך רק כלכלה). הקצאת המקורות זה הכל. ברגע שמבינים שכלכלה זה גם תרבות, שכנוע ותפיסת עולם הדיון יותר רציני.

משבר והזדמנות בסינית מסומנים באותו האופן. המשבר בישראל חמור (בלי קשר לביטחוני), הוא יתייחס רק לכלכלי חברתי. השאלה המרכזית שהוא שואל את עצמו- איך במדינה שיש בה למטר מרובע יותר צעירים ומבוגרים מוכשרים מרוב ארצות העולם התוצר הלאומי לנפש נמוך? התוצר הלאומי לנפש  בישראל עומד על 22 אלף דולר. עם הון אנושי כמו בישראל התוצר היה אמור לעמוד כמו בסינגפור ואירלנד על 35 אלף דולר לנפש ויותר. למרות ההון האנושי שיש במדינה אנחנו המדינה הענייה בעולם המערבי, ויש אצלנו את אי השוויון הכי גדול.

החינוך אלמנטארי, אם בוחנים את המצוינים שבתלמידי התיכון, הם לא מדורגים גבוה ביחס למדינות המערב, הם בינוניים. לעומת זאת הקבוצות החלשות הן הגרועות ביותר אפילו לא במונחים של מערב, אלא גם במונחים של עולם שלישי. מבחינת החינוך אנחנו במצב מסוכן. ההשכלה הגבוהה- הרבה פרופסורים מגיל 55 ומעלה. בסטנפורד הדבר הכי חשוב הוא הצעירים, זה מה שקובע. יש מנטורים אבל נותנים לצעירים לרוץ קדימה. ברגע שסותמים את המערכת, אין לאנשים שחוזרים מהרווראד, ייל וכדומה לאן לחזור, אין תקנים. כל ההצלחה שהייתה כאן בעבר במדע, בכלכלה, בנוי על ההשכלה הגבוהה שהיא כיום מודל בפיגור. זה עניין של השקעה. אנחנו בתקופה שאנחנו לא דואגים לעתיד שלנו.

מדינת ישראל צריכה להחליט איזה מדינה היא רוצה להיות? הכישלון של בוש עזר לחדד את השאלה הזו. בישראל השיחה בשנים האחרונות בכלכלה היא שטחית, “הנה יש צמיחה של 5 אחוזים והיא תמשך לנצח”.

יש בישראל 3 מדינות:

1.      תל אביב- הכל מתנקז אליה

2.      מדינת ירושלים- לא בדיוק מוגדרת.

3.      יתר מדינת ישראל- הצעירים מוחים ברגליים ועוזבים. שום מפעל לא מוקם למרות שההון האנושי (לדוגמא אוניברסיטת באר שבע) מספקת כ- 20 25 אחוזים מכח האדם העילי. לדוגמא, אפשר להקים רכבת, הוא הקים כבר את כל התשתיות, היה אפשר לעשות זאת כבר לפני 7 שנים. היזמות זה בסטארט אפים, רובם נעשים בחו”ל או שמהגרים. אם לא נשנה את מה שאנחנו עושים עם ההון האנושי הטוב בעולם הגלובליזציה תוכל לחסל אותנו.

ברוורמן הוביל מפעל בדרום אמריקה, ארגנטינה. לפי ספר שכתב אלברט הירשמן, התהליך מתנהל כדלקמן: מתחילים מנאמנות (לארגון, למדינה, לתאגיד), ואז דברים לא עובדים. מתחילים לשנות, רואים שלא עובד, מרימים את הקול. ואז אתה רואה בירוקרטיה מנוונת, פוליטיקה קצרת מועד, שחיתות, ואתה מרגיש שאתה לא יכול להתקדם. אז מתחילה אפטיה. השלב הבא- יציאה. אנשים מתחילים לעבור מחברה אחת לאחרת, מישראל לסיליקון וואלי. ישראל היום בשלב של אפטיה. הסיפוק הגדול שלו זה לעשות. יש אנשים נפלאים אך התוצאות לא משביעות רצון.

מי שלומד כלכלה, לא ללומד היסטוריה כלכלית – אז להלן מעט על הכלכלה של ישראל.

הצמיחה הגדולה של מדינת ישראל התרחשה משנות החמישים עד  שנת 73′, ועמדה על 5.5 אחוזים לנפש בממוצע. היו שלוש מדינות בעולם שצמחו באופן כזה: יפן ישראל וגרמניה. משנת 73 ועד 2000 תוך כדי כל המהמורות (יום כיפור, סופר אינפלציה, פתיחות של שוק ההון כשלא היה צריך) הצמיחה הייתה 1.1 אחוז. מ-2000 ועד היום 4-5 אחוזים. זה הולך להיגמר. היו 4 שנים טובות ובזבזנו אותן לחלוטין. יש משבר בעולם והוא עוד יחריף. על פני זמן תהייה האטה. אם ממשיכים קדימה ולא משקיעים בהון האנושי והחינוך, אם לא יכניסו את החרדים למעגל העבודה אין שום סיכוי בעולם שנגיע ל-50 אלף דולר לנפש.

ברוורמן ציין כי הוא שואל עצמו זה זמן רב, מה אפשר לעשות מבחינה פרקטית? ועל כן נכנס לפוליטיקה. ישראל מפסידה כבר תקופה ארוכה 3 אחוזי צמיחה כל שנה בגלל השיטה. ארה”ב היא מדינה גדולה ויש לה 15 שרים. גרמניה 12 שרים. סרקוזי דבר ראשון שהוא עשה היה להוריד את מספר השרים ל-12. בישראל יש כ-28 שרים, כל יום מספר אחר. הבעיה היא שבעשר השנים האחרונות היו 10 שרי תשתיות, 4 שרי תיירות בשלוש שנים. רוב השרים לא רלוונטיים. הם מתחלפים כל חצי שנה וחושבים על התפקיד הבא. מה שקורה הוא שצעירים שיוצאים מהאוניברסיטאות מנהלים את המדינה. כשהשרים לא רלוונטיים התלמידים צריכים לשמור על המצב. הם מציעים חוקים פופוליסטיים רק כדי להיות בתקשורת. אין סדר, אין דין ואין דיין. אם היה משטר קרוב לנשיאותי, ראש הממשלה  היה בוחר את השרים שמבינים מה הם עושים, הם היו מגיעים לתקופה והולכים הביתה. היו חותכים במנהל מקרקעי ישראל שיפתח את הנגב, משקיעים בחינוך. זה היה עוזר.

אחת הבעיות הערכיות האמיתיות היא שישראל צריכה לבחור אם היא רוצה להיות: קפיטליזם ברולטי קיצוני כמו שבוש עשה או מדינה בסגנון מערב אירופה, תחרות פיסקלית שתשאיר מקום לשירות ציבורי, חינוך, בריאות ורווחה במידתיות. בוש נכשל בענק. ארה”ב הייתה בפריחה בתקופת קלינטון, שלטה בעולם. בשנים האלה בוש ללא מגבלה ציבורית הוציא סכומי עתק, הוריד מיסים רק לעשירים. הדולר עלה בצורה כזו שהדרך היחידה להציל את המטבע האמריקאי הייתה להקטין את המטבע ולהגדיל את הייצוא- לנקוט במדיניות מתערבת. השווקים הפיננסיים (אמר הכלכלן הגדול ג’ון מיינארד קיינס)- מורכבים מ50% ריאליה, מפסיכולוגיה ומספקולציה. כשיש משבר גדול הממשלה צריכה להתערב.

בארה”ב מבינים שחייבים להתערב, לעלות שערי ריבית. הם לא רוצים את השפל הגדול של שנות השלושים שוב. במשבר של שנות השלושים הכלכלנים הקלאסיים אמרו שהכל יסתדר. הם רוצים לעצור את המשבר. זה יחלחל לישראל. כשהשווקים לא עובדים, צריך לעזור להם. יש כשלי שוק ויש כשלי כלכלה. השוק לא יכול לפתור בעיות כמו הגנת הסביבה וחלוקה צודקת.  

ישראל צרכה לבחור באיזה דרך היא הולכת. לדעתו צריך ללמוד מפינלנד, שוודיה, הולנד ומדינות מערב אירופה שיש בהם איזון. היא צריכה להיות משטר שלוקח את ההון האנושי ומקדם אותו. כרגע בכנסת הפקר טוטאלי. המערכת ביזתה. במקום שאנשים יחשבו על התוצאה, הם חושבים על הרווח האישי (בגין אמר פעם טקטיקה זה איך להופיע בערב חדש ואסטרטגיה זה איך להופיע במבט). התקשורת רוצה להביא מקסימום צופים, פוליגרף ודן מנו. זה לחם ושעשועים. חברה צריכה להיות מובלת על ידי אליטה ומצוינות ולא לחם ושעשועים. המון הצעות חוק ושטויות עוברים בכנסת. אנחנו בקריסת משטר.

אתם התקווה. נכנס לפוליטיקה כי יש כל כך הרבה אנשים טובים, צעירים. אבל אם לא יהיו אנשים מלמעלה שיפתחו וישחררו, אז כל הטוב ילך לעסקים ולא יצטבר לתהליכים החשובים. אנחנו בתקופת משבר, אנחנו לקראת שינוי. אנחנו נצטרך לעצב דרך חדשה. הדור שלו נכשל. המייסדים הקימו ארץ והסתכלו לטווח ארוך. ברגע שהכל זה הצלחה אישית וממון אישי הכל נהרס.

ברוורמן במפלגת העבודה, אך לא כל כך נהנה. הוא גם לא נהנה במערכת הפוליטית. הוא רואה במפלגת העבודה הרע במיעוטו. רוצה לראות אנשים עם אידיאליסטים רציניים במערכת כזו כדי שיהיה בה שינוי. החשש הוא שאנשים ימאסו במערכת הפוליטית ויצביעו לגמלאים. “אני גם ירוק וגם “Sustainable .  

הדבר החשוב יותר- צריך איזונים. הכל זה איזונים וחכמה. הוא מקווה להוביל את הכלכלה של מפלגת העבודה לפי המודל האירופאי.

שיעור בצניעות- אתה לומד כמה מכוער ובעייתי המקום הזה. תקוותיו הן להיות שר אוצר או שר חינוך. חייבים להציל את ההשכלה הגבוהה. אין להעלות את שכר הלימוד לסטודנטים, יש להעביר כספים. אחרי שתהייה ממשלה אחרת יש לחדש את הדיונים. לחינוך יש 5 נקודות הידועות לכל:

1.      לא ייתכן שהשכר של מורים יהיה ברמה כזאת נמוכה – ברוורמן עצמו היה יושב עם עופר עיני מכיוון שהשכר קשור להון האנושי שמגיע להיות מורים. אם החינוך הוא הדבר המרכזי תוך 5 עד 10 שנים אפשר לשנות הכל

2.      יש לקחת 10 אחוזים מהסטודנטים המצטיינים, ולתת להם צ’ופר אם תוך 4 שנים הם יהיו מורים.

3.      נותנים למנהלים כח, אין לתת לבינוניות להשתלם.

4.      קודם כל יש ללמוד את הבייסיק ואח”כ דברים אחרים. לדעת מה היה בתרבות

5.      אפשר להביא מיליארדים. כאשר רואים מתנסי”ם וכדומה זה לא עובד.

צריך ממשל וצריך מנהיגות. וחייבים לפעול למען צמצום פערים