בתאריך ה-21 ליולי 2008 הגיע ח”כ אופיר פז-פינס למפגש ‘בגובה העיניים’ עם חברי תא אופק וסטודנטים פעילים. להלן עיקרי הדברים שעלו במפגש, כפי שתומללו ע”י נטע משה. באם נפלו טעויות או אי-דיוקים כלשהם, האחריות כולה הינה על כותבות שורות אלה.

אני גדלתי בתא הזה, לא הייתי בין מייסדיו אבל הייתי בין אלה שביססו אותו. מאמצע שנות השמונים ועד תחילת שנות התשעים, גם אחרי שסיימתי את לימודיי והייתי משולב בחיים הפוליטיים ליוויתי את התא. זה בסה”כ תא עם היסטוריה מאוד מעניינת. היו בתא, בפעם הראשונה בבחירות ב 85. הובלנו את התא, 5 שנים ברציפות, ובשנה השישית הפסדנו. מאז חזרנו פעמיים ברוטציות עם מועמדים ליו”R חזקים מאוד שניצחו את הבחירות אבל לא הצליחו להרכיב קואליציה. בגדול אנחנו לא שולטים. אחרי זה התא גווע, ואני מבין שהקדמתם אותו. נסינו לארגן לכן תרומה ואני מבין שהעבירו אותה לבסוף לאדם טבע ודין. אנחנו מאוד רוצים בהצלחתכם. אני מניח שהאוניברסיטה השתנתה שינוי קיצוני מאז שאני למדתי כאן, מבחינת הסטודנטים, מה שהם רואים על סדר היום הציבורי, אילו תאים פעילים. שיטת הבחירות נשארה לדעתי כמו שהייתה, והיא לא מאוד טובה. הסיכוי להעמיד מועמדים ולנצח הוא אפסי, והשיטה מנציחה את מי שמנצח. גם אז לא היו המונים באופק, אבל בשנים שהפסדנו היינו 40 או מקסימום. מה שנראה לי חשוב  לומר לכם, קודם כל במישור הפוליטי אני איש מפלגת העבודה, הייתי בממשלה של אולמרט ופרשתי ממנה די מהר, על רקע הרבה דברים. שום דבר שקורה עם האיש לא מפתיע אותי, כל מה שאתם שומעים זה עדיין קצה הקרחון.זה מאוד מעניין, ומאוד מדאיג. אפשר לעשות מזה אחלה סרט ואם זה היה קורה במדינה אחרת היינו אומרים: “וואו! איך זה קרה?” מדובר באשי מאוד מוכשר ויחד עם זאת רקוב, וזה שילוב מאוד רחצני. הוא הצליח להגיע עד עמדה הבכירה ביותר, וזה מה שיש. אנחנו עושים מאמץ גדול מאוד, אני הרבה זמן, חלק מחברי פחות זמן, כדי שהוא יסיים את תפקידו כראש ממשלת ישראל. השותפות שלנו איתו היא מאוד בעייתית, היא מקרינה עלינו לא טוב. בסופו של דבר קדימה ניצחו את הבחירות. אנו מקווים שנצליח להדיח אותו ושקדימה תבחר מישהו אחר במקומו. אנו נעשה מאמץ להקים קואליציה וממשלה חלופית, אבל זה קשה מאוד. זו לא תחילת קדנציה ולא קל להחזיר אל הגלגל לאחור, יש הרבה משקעים, וחוסר אמון. אבל , אם נצליח אני חושב שנוכל לפתוח דף חדש ולהציג לציבור איזושהי אלטרנטיבה . הדרך שאולמרט הוביל אותנו גם מבחינה אישית וגם המלחמה ואיך שהיא נוהלה, אי אפשר להציג לציבור דרך ללכת אחריה. ונתניהו זוכה מן ההפקר, הוא נמצא כאלטרנטיבה בלעדית. אם תקום מממשלה חלופית ויהיה אפשק לפתח אג’נדה וסדר יום, אני מאמין שנוכל להתחיל מחדש מהלך גם מדיני וביטחוני, גם כלכלי וחברתי, גם מהלך לביצור שלטון החוק. יכול להיות שנוכל להחזיר אלינו את תמיכת הציבור ואולי גם לנצח בבחירות הבאות. אם זה לא יקרה ולא נצליח להקים ממשלה חלופית, יהיה קשה מאוד לנצח, כי הציבור רוצה שינוי. מדינה ישראל כיום, תהליך אנאפוליס לא מוביל למרבה הצער לתוצאה מדינית. ולא במקרה הציבור הישראלי נעמד משני צדי המתרס בעד ונגד. סיבה ראשונית, יש בעיה מבחינתי בתהליך אנאפוליס בזה שהוא מתעלם ממה שקרה ברצועת עזה, ואני אומר את זה כאיש שמאל, שלא רק תמך אלא גם עשה את ההתנתקות. אני הייתי שר הפנים בממשלת שרון. אי אפשר לבוא לאנאפוליס ולבצע הסדר מדיני שברצועת עזה שולט החמאס. אנחנו עזבנו את רצועת עזה, פרקנו את ההתנחלויות, והתוצאה של זה הייתה טרור והשלטות החמאס על עזה. אי אפשר לעשות תהליך עם פיאד ואבו מאזן שהם אנשים שוחרי שלום, אי אפשר לעשות איתם שלום בלי תהליך של ביטחון. לכן אנאפוליס זו סוג של הרמת ידיים. היום נפגשתי עם ברק וגורדון בראון, אמרתי להם את הדברים כפי שהם. אנחנו עומדים על זה שהרשות הפלסטינאית תחזור לשלוט בעזה ולא חמאס. הבעיה השנייה של אנאפוליס אלו אנשים שלא זוכים מספיק להערכת הציבור. בגין היה בשיאו, סאדאת שילם את המחיר בחייו. רבין היה בשיאו וחוסיין היה בשיאו. לצערי כל מי שמעורב באנאפוליס לא זוכה באמון הציבור. לא אולמרט, לא אבו מאזן ולא בוש.

יחד עם זה, צריך לעשות הכל כדי לקיים הדברות, אבל היא צריכה לכלול את רצועת עזה. אני חושב שצריך לעשות הכל כדי שתקום מדינה פלסטינאית. זה אינטרס ישראלי אדיר. הפלסטינאים רצו 100 פעם להקים מדינה ואנחנו מנענו, אפילו בגבולות לא ברורים. ברע שהייתה להם מדינה, הטענה הבסיסית שלהם מול העולם הייתה מתפוררת. העובדה שאין להם מדינה היא הנשק הכי גדול שלהם. היו שהציעו לאבו מאזן מדינה פלסטינאית, הוא לא יסכים. היום הם הבינו שזה בומרנג מבחינתם. אני מקווה שתקום ממשלה חליפית ראויה עם אמון הציבור, וגם הנישא בארה”ב יתחלף.

שלום עם סוריה זה דבר מסובך, כי סוריה מחוברת עם איראן. אנו לא יכולים להסכים גם לרדת מרמת הגולן, וגם שסוריה תמשיך את יחסיה עם איראן. זה אגב, הקשר הזה, לא היה כל כך חזק בעבר. בוודאי שצריך לעשות מאמץ. אם נצליח, אי אפשר לעשות הסכם עם סוריה בלי לשם את מחיר רמת הגולן.

עד שלא נגיע להסכם שלום עם השכנות שלנו, קיומה של מדינת ישראל הוא בסכנה. אנחנו מוכרחים להבטיח את קיומו כאן ועוד לא עשינו את זה. יש לנו עדיין אויבים שמסכנים את קיומה. ועד שלא נטפל בעניין הזה יהיה קשה לעשות כאן מדינה נורמאלית שתוכל להשפיע. אני יודע שכולנו אוהבים את רמת הגולם, אבל צריך להבין מהם הדברים הבאת חשובים למדינת ישראל. שלום הוא הדבר הבאמת חשוב.

העניין הכלכלי חברתי, הכל טוב ויפה, חוץ מדבר אחד- שקשה מאוד. הפערים החברתיים הם היסטריים. פשוט היסטריים. בעניין הזה זה פשוט מחדל שאי אפשר לדמיין אותו. יש צמיחה יש הכול בעיה הגדולה היא כשיש צמיחה, אם אתה לא עושה צעדים מכוונים לסגירת פערים, הצמיחה כשלעצמה מרחיבה פערים. הפערים היום הם כאלה שפוגעים בלכידות החברתית. הדרך שבה מתנהלת המדינה היא לא הדרך שבה התנהלו לפני 50 שנה. כל אחד לעצמו. בארץ טוב, בוינה גם טוב, במילאנו נהדר. בלי הלכידות הזאת לא היינו עומדים ברוב האירועים שהיו כאן. היום קראתי את הדברים של יושב ראש ועד העובדים של אל על. מבקשים מאל על לעשות התייעלות, בגלל אלף אחת סיבות. אבל, צריך לדעת שהיו רוב עובדי אל על מרוויחים שכר מינימום, מנכ”ל אל על עלות המעביד שלו היא מיליון שקר בחודש. איך זה נוצר? הטירוף הזה? כיו”ר ועד העובדים ביקש שהוא יוריד מהשכר החודשי, הנהלת החברה ענתה שזה לא הוגן שהוא יתחייב בצורה אישית ולא עניינית.

זו אחרת הבעיה שלנו כפלגה, שלא הצלחנו לתת לזה מענה אמיתי.

הדבר השלישי שמטריד אותי, החלשות שלטון החוק בישראל. אך תחשבו שזה שבישראל יש דמוקרטיה מהיום הראשון שהיא נוצרה, זה דבר שימשך לעולם ועד. מה זה 60 שנה? זה כלום, זה עוד לא מסורת, עוד לא מורשת, לא דבר שלא ניתן לשינוי. הדבר הכי חמור שקרה בשנים האחרונות, זה העליהום שהממשלה מנהלת כנגד המערכת השיפוטית. ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה זה עצמאות מערכת המשפט. הממשלה הזו למרבה הצער, בעיקר ראש הממשלה ושר המשפטים, יש לה אג’נדה של כרסום המעמד העצמאי של מערכת המשפט בישראל. פה דווקא מפלגת העבודה עומדת יפה מאוד, והצלחנו לבלום את רוב יוזמות החקיקה של פרידמן. עדיין זה מעמד מסוכן. יש הסתה בלתי פוסקת כנגד מערכת המשפט.

הדבר הרביעי זו המהפכה הסביבתית הירוקה שעוברת על ישראל, על ממשלת ישראל. מאחר אנו מעבירים אם ירצה השם, את חוק אויר נקי. עשינו בקדנציה הזאת שינוי רדיקאלי מבחינת הכנסת, אבל זה הכול היה בקטנה. חוק אויר נקי זה שינוי אסטרטגי. זה שינוי משמעותי ביותר על כל מה שקשור להגנת הסביבה וזיהום האוויר בישראל. החוק הזה מדבר בכל התעשייה בישראל, כולל חברת חשמל, מפעלי הכימיה, ומכניס אותם לדירקטיבות מאוד קשות ונוקשות שקימות בעולם. הרבה אנשים מתים פה, יותר מהאלף שמדווחים. יש היום מפעלים בישראל שמסרטנים על פי כל פרמטר. אנחנו מטפלים בעשייה ובתחבורה טיפול מאוד יסודי. כולל אגב באוניברסיטה העברית, כל ארגון שיש בו למעלה מחמישים כלי רכב לעובדים נכנס לחוק. מאות אם לא אלפי ארגונים. כבר לא מדובר רק באוטובוסים ובמוניות. יש לנו מערכת אכיפה אדירה, כל הפקחים שרושמים היום דוחות חנייה, הולכים לעבוד בזיהום אויר. וגם הקנסות יעברו דרך הרשויות המקומיות. בחיים שלי לא נשחקתי בהצעת חוק כמו בזה, אבל הגענו לישורת האחרונה. מחר נשארו 12 הסתייגויות ממשלתיות, וזה כבר באמת הסוף. מחר זה קריאה שנייה ושלישית.

אני נכנסתי להגנת הסביבה לא בגלל הרקפות ולא בגלל הכלניות, ולא שיש לי נגד. לא בגלל רק אסתטיקה ולא רק בגלל בונטון, אצלי הגנת הסביבה זה חיים או מוות, פשוט מאוד. השובע היה אצלי מנהל מחוז הצפון של משרד הבריאות שאומר שבנהריה אחוז התמותה מסרטן הוא פי 10 מכל אזור אחר. עיריית נהריה לא שמה כלום, מדינת ישראל שמה בפרויקט חדש פעמי 3 מיליון שקל ובסוף לא הוציאו את הכסף. האדישות הסביבתית וחוסר ההבנה שהזיהום הורג, הוציאו אותי מדעתי.

התחממות כדור הארץ- אנחנו מייצרים גז חממה שהיקפים שערורייתיים ובמגמה עולה, רוב המדינות המפותחות בעולם, רוב אירופה, גם מוציאה הרבה גז חממה, אבל שם המגמה היא של צמצום. אצלנו התגברות. דבר שני המציאות הרבה יותר קשה. ישראל אמורה להיות מדבר, כמו הערבה, תוך פחות מ- 20 שנה, גם הגולן גם קו החוף. קורים שני דברים ברמה העולמית, על הקרחונים, אנשים חושבים שזה יקרה תוך חמישים שנה, אבל זה מהיר יותר. המנגנונים של קיוטו לא עבדים, אין אכיפה,זה לא מביא תוצאה, זה מעט מדי, מאוחר מדי. תחנה פחמית באשקלון- הלוח הזמנים הוא 2016. אין אפשרות שעד 2016 לא נקבל איסור לייצור חשמל בתחנה פחמית. זו הערכה שלי, לא תקווה בכלל. לדעתי העולם כדי להציל את עצמו, בגלל קצה הדברים הולך להעביר כאלה דברים קיצוניים, שיפגעו בחשמל, בצריכה. לפי דעתי בנושא הפחמים העולם יחליט שזה לא יהיה.

העולם מבין היום, מה שא הבין לפני עשר שנים, בקיוטו. אני מעריך בקיוטו הבא קופנהגן שטוקהולם 2012, הוא קודם כל יהיה לפני 2012, ושנית חייבות להתקבל החלטות הרבה יותר משמעותיות ובלוחות זמנים הרבה יותר קצרים. ישראל תשתתף כי היא חלק מהעולם ורוצה להישאר חלק מהסביבה, וכי גם כאן יש בעיות סביבתיות חמורות. זה עיסוק מהותי, לא פחות מכלכלה ומביטחון. אני מקווה שנצליח להביא את ישראל למקום דומה ביחס לארצות אחרות, ואנחנו נרוויח מזה. חייבים ללכת לשיקום קרקעות, לניקוי קרקעות ואלו השקעות של מיליארדים. אבל אין בררה. זיהמו את הקרקע בצורה אדירה. זה עולם ומלואו שצריך לטפל בו והוא לא טופל בשום סדר עדיפות סדיר במשך הרבה מאוד שנים.

ש, סתיו: לגבי הגנת הסביבה. קיוטו לא עובד אבל ברוב אירופה יש את חקיקת ריקש, שבגדול זו חקיקה מאוד מרכזית והמטרה היא שכל מפעל שמתעסק על חומרים כימיים צריך קודם כל להראות איך מפרקים ומה הסכנות. ממש מחקר . זו חקיקה כביכול מאוד יפה, אבל אני חושבת שכמו קיוטו, שמחייבים כל חברה שעובדת עם חומרים מסוימים להחליף לחומרים מזיקים,אבל תוך כדי זה מונעים מחקרים עתידיים. זו הערה יותר, כל מהלך הוא מחייב מציאות אבל אנחנו לא בטוחים לגבי ההשלכות.

דבר שני, אמרת שאתה מקווה שתקום מנהיגות ראויה. ולפני כן הזכרת שפספסנו הזדמנויות, זה מאוד יפה לומר, אבל אני חושבת שבמצב היום זה מאוד קטן. אם לא נתערב בחינוך ובתשתיות היום, מאוד יקשה עלינו בעתיד.

ש, דניאל:

1.  למה לא משקיעים יותר באנרגיה סולארית

2. אמרת שהביטחון הוא הדבר הכי חשוב שישראל, ועם כל הכבוד לאיכות הסביבה כנראה שהביטחון יישאר הכי חושב, וזה מגביל את האפשרויות לפעול האיכות הסביבה.

3. מה אתה חושב על חברי מפלגת העבודה שנשארו בה, ועל זה שפרס עזה לקדימה.

ש, ארז ויעל

1. למה לאגד יש מונופול על תחבורה ציבורית בירושלים. בחיפה יש מוניות שירות, כאן אין מוניות שירות. יש צפיפות, אוכלוסייה בעייתית, אין מזגנים.

2. בתור תושב חיפה, רציתי לדעת מתי יפנו את מפעלי האמוניה.

ש, שירה:

1 . בנושא הסברה, יש המונים נושאים רלוונטיים ומהותיים לאזרחים והם לא יודעים על זה מספיק, ולפעמים הם רוצים.  בתור אזרחית שהיא לא בשום ועד או תא, אני מרגישה שאף אחד לא מסביר מה הוא עושה, או שאיתות. צריך להיות כל כך אגרסיבי כדי לקבל מידע, שזה מרגיש לי בעייתי.

תשובות:

לגבי העזרה לחינוך ותשתיות לפלסטינאים. ברור שצריך עזור ועוזרים. אבל אי אפשר לנסות לשפר על הפן הכלכלי, בלי לתת מענה מדיני. אנחנו לא יכולים להשקיע באופן ישיר בחינוך שם, אנחנו צריכים לנסות ולספק אמצעים. לגבי המנהיגות שלהם, אני חושב שיש בסך הכל שנקרא עם פלסטינאי, אני מזהה מנהיג אחד עם פוטנציאל לעשות שלום וזה ברגותי. אבל, אני מקווה שלא נשחרר אותו. אם נשחרר אותו הוא יהיה עוד אחד. התוכנית שלי לברגותי, לא שהוא יודע, שהוא יתמודד מהכלא לנשיא במקום אבו מאזן, ואז כשהוא ייבחר אנו נצטרך לשחרר אותו. ואז יש סיכוי שהוא יוביל תהליך של שלום וגם ייהנה מתמיכה של רוב הציבור הפלסטינאי ויחזיר אותם לפתח.

לגבי אנרגיה סולארית, זו דוגמא לחלם ישראלי טיפוסי. אני יודע שאתם חושבים שיש רשות מבצעת. יש רשות מבצעת אבל היא לא אפקטיבית, אני אומר את זה מידיעה בגלל שהייתי שר הפנים. רוב המשרדים לא מסוגלים לתפקד ברמה סבירה, משרד האוצר חזק והחוזק שלו מנוון את שאר המשרדים. ומשרד המשטים ומשרד הביטחון שלא עושה חשבון לאף אחד. ברור שאנו נרדמנו ולא שמנו לב למה שפוטנציאל הסולארי במדינת ישראל. משרד התשתיות יש בו אולי 50 איש מקצועיים שצריכים לספק את התשובות לכל מדינית ישראל. מים , חשמל, אנרגיות חליפיות, וזה פשוט לא עובד. אי אפשר. אף ראש ממשלה לא מתעסק עם זה. את הציבור זה לא מעניין וזה לא רשום בשום מצע. העובדים לא משתכרים נכון, לא מתוגמלים נכון. השיטה כמו לפני 2000 שנה היא ותק ולא יכולת. עד שלא תהיה מהפכה בשירות הציבורי, זה לא יקרה. למרות שיש טכנולוגיות שקיימות במקומות אחרים בעולם.

לגבי הפגיעה בביטחון, אני לא מסכים. אני חושב שברגע שהציבור הישראלי יבין שהגנת הסביבה היא כיום זה ישתנה באופן מהותי.

לגבי שיר העבודה, אוי, שרי העבודה. הם לא מקשה אחת, אבל אני חושב שמפלגת העבודה עשתה טעויות אסטרטגיות בהתנהלות שלה בממשלת אולמרט למרות שאני מודה שהיה קשה לעשות אחרת. צריך תעצומת נפש כדי לקבל את זה ולשלם מחיר מיידי כדי לבנות אולי משהו בעתיד. זה מש שמפלגת העבודה צריכה לעשות .היא מאבדת כל הזמן את הרלוונטיות שלה. יש המון פוליטיקאים שיכולים אפילו להלהיב נאום בחירות טוב. אמרי פרץ הי הדוגמה נהדרת, היה ציבור מסוימת שהוא ממש הלהיב אותו לפני הבחירות. אבל, במקום שבו הדרבים הם לא נאום בחירות, אלא צריך לעשות מעשה שהוא תואם את הנאום וצריך לשלם עליו מחיר. ואז מאבדים את האמינות והנאמנות. בסופו של דבר אני חושב שמשבר האמון היום בין הציבור הישראלי והפוליטיקה הישראלית נובע מהתנהלות לא מאינה באופן שיטתי. באופן שיטתי אומרים אחד ועושים שתיים. ולכן אין מחאה בישראל, יש אדישות.

לגבי פרס, אני לא רוצה לשבור לכם מיתוס, מה גם שהוא נשיא המדינה והוא בא אחרי קצב. פרס בכנסת מ 1959, זה לפני שאני נולדתי, עד 2007. אין דבר כזה בעולם, אבל אחרי שהוא נהיה נשיא, לפני כמה חודשים הוא הציע שבכנסת יכהנו רק שתי קדנציות. זה משהו שמאפיין את פרס. זה כל כך פרס, שזה פרס. פרס עזב את מפלגת העבודה פעמיים, וגם אם גרם לנזקים עצומים.יחד עם זה אני לא חושב שעשינו מספיק מאמצים.

לגבי התחבורה בירושלים, חידשתם לי, ואני הולך לטפל בזה. עניין המוניות שירות, אני אנסה לשפר את המצב.

לגבי מכלי האמוניה הייתה ועדה שהגישה את הדו”ח שלה בעיקר לאחר המלחמה. יש שם המלצות, ועובדים על זה. העבודה סוימה לפני שלושה ארבע חודשים, אני יודע שעובדים על זה, כנראה לא בקצב שעובדים רצון.

לגבי הפערים, זו טרגדיה עצומה. כל פעם שידברו איתכם על רפורמה במס, תדעו שזו הרחבת פערים. מה זה רפורמה במס? זה תמיד מוביל להקלות לעשירים. זה נכון שיש מס פרוגרסיבי, אני לא מדבר על השיטה. אני מדבר על רפורמה. היא תמיד מעשירה את העשירים ועושה את העניים עניין יותר. יש קבוצה שלא נכללת כלל בסף המס. הרפורמה חלה על מי שמרוויח. למה? כי זו שיטת הקט של נתניהו, אנו רוצים קטר חזק שימשוך את כל הקרונות. השיטה של הכלכל הישראלית זה להעשיר את העשירים כדי לעזור לעניים. בנושא התעסוקה זה נכון כי רמת האבטלה יחסית נמוכה לעולם, הבעיה היא רמת ההכנסה, פערי השכר גם בכאלה שעובדים משרה מלאה, לא יכולים להתפרנס. אנו מכירים ששני בני הזוג עובדים והם מתחת לקו העוני. בכל הדברים הללו נכשלנו,כי שר האוצר לא מבין שהוא גם שר האוצר. שי שקובע את המדיניות החברתית זה שר האוצר. אבל הוא עובד בצורה כלכלית. שר אוצר טוב הוא כזה ששומר על הקופה, ויש אצלו צמיחה. הוא לא נמדד בפערים, ברמת הכנסה, באבטלה, זה קשור לרווחה. אבל שר האוצר משפיע. גם שרי אוצר מהעבודה שנחשבו להצלחה הם כשלון במדיניות החברתית.

המכשלה השנייה, שהכול מתחיל ונגמר בחברה כלכלית. תמיד תהיה חברה חולה. כדי להבטיח צמיחה כלכלית צריך לצמצמם את הוצאות הממשלה. אז בואו נסגור את כל משרדי הממשלה, אז אולי תהיה צמיחה של 100 אחוז. כל שר אוצר שמגיע רוצה לצמצם את ההוצאה הממשלתית, פוגע בתפקוד הממשלה בצורה כרונית ואתה לא מסוגל לטפל בפערים ובחלשים. פרות הצמיחה בישראל , ובכל העולם המודרני, המשכורות לבכירים, הבונוסים, מצנחי הזהב, אין פרופורציות. השבוע המפקח על הבנקים עשה מסיבת עיתונאים והצהיר שפערי השכר נראים לא סבירים. ממש קולומבוס. זה מטורף מה שקורה שם, ולא לא רק שם, זה בכל המקומות. אנו חיים עם זה לו המודלים ליקוי, זו ההצלחה, וזה הסיפור. האלפיון העליון בישראל הוא ברמה עולמית מאוד גבוהה. יש כאלו בעולם, אבל אין לנו במה להתבייש. ברשימות העשירים שמתפרסמות, העשירים הרבה יותר עשירים ממה שכתוב. רובם התעשרו בעזרת המדינה. אם מישהו גאון, אני אומר להם שמגיע לו להיות מיליארדר. אבל אם מישהו התעשר כי סדרו לו מענקים, מימון, הטבעות , ובלי להיכנס לדוגמאות, אבל תאמינו לי שלכל דוגמא יש לי שמות. רוב העשירים הגדולים בישראל לא עשו את זה בעשר אצבעות.

לגבי הסברה, התקשורת מאוד אגרסיבית, היא מאוד שטחית, הכול כותרות. ב. הבלעדי קודם לחשוב, זה מרדד את הדיון הציבורי. מי שמחפש קצצת תוכן, קצת עומק, קצת רצינות מעבר לכותרות ולצהוב ולבוטה, אני לא חושב שימצא זאת בעולם. תופעה כמו ידיעות או YNET לא קיימת בעולם. תראו את נושא ההדלפות מהמשפט של טלנסקי, כולם מדליפים, אבל למה אנו צריכים להסכים לזה. הדלפה זו עברה, למה אנו מסכימים שיפרסמו את זה? למה אנו מסכימים שעיתון יהיה רשאי לפרסם הדלפות משלבים כאלה. זה משבש את החקירה. אבל לך תנסה לחוקק הצעת חוק שתגביל את העיתונות מלפרסם הצעות חוק נגד הדלפות. התקשורת תחסל חברי כנסה שיצרו את צעדיה. התקשורת התעצמה על גב המערכת השלטונית הרעועה. מי ששם את פרידמן שר משפטים זה ידיעות אחרונות. אני יודע את זה, לא מנחש. מה זה עניין שלהם? אף אחד לא מבין מה קרה. מישהו החליט שזה האג’נדה. קורה כאן דבר מסובך וחלק מזה זה הרדידות וחוסר היכולת לקבל דברים עמוקים יותר. הכול יורד, שורה תחתונה, שחרו לבן, הכול שטחי. הפוליטיקה לא יכולה להתמודד עם זה, והיא מצטרפת לזה. מדבירם בקופי-רייטינג. בערוץ שתיים אם הסינק עובר את ה 15 שניות, כאילו לא דיברת, אף אחד לא ישדר את זה. העורך החליט ואם זה לא יעבור.