אומנם נדמה שזו עלולה להיות כתבת צבע על אופנה, אך לא בכך מדובר. לצבעים יש משמעות נוספת, כזו של - אם תסלחו לי על ניבולי הפה - תפיסות עולם.

הטרנד הירוק שוטף היום את הכל. מהפירסום הנרחב ברשתות השיווק השונות והפיכת מוצרי לירוקים באופיים ל”פריקים” שבונים בתי בוץ בנגב. אנשים מודעים יותר למיחזור, להשפעה המזיקה של פעולותיהם על הסביבה ולחשיבות של שמירה על הטבע. תוכניות רבות נפתחות בבתי ספר המלמדות על שמירה על הסביבה, ענפים כמדעי כדור הארץ נפתחים באוניברסיטאות, וכולם רוחצים בחסות הגל הירוק החדש. הוא שגורם לנו להרגיש, לא רק פחות מזיקים לסביבתינו אלא גם מחוברים לטבע שסביבנו, למשהו שעד עכשיו אולי קצת שכחנו. חוזקו של הגל נמדד בעיקר דרך הענף שעסוק כל הזמן במדידת רייטינג של תופעות: ענף הפרסום. רבים מן המוצרים הנמכרים לנו כיום מתהדרים באיכויות ירוקות. בין אם מדובר במוצרים המיוצרים מחומרים טבעיים וכך לא פוגעים בגופינו ובין אם מדובר במוצרים אשר ברי מיחזור, או אורגניים (משמע לא מגודלים באמצעות כימיקלים, ובכך לא פוגעים בסביבה).

חוזקו של הגל ברור, אך הוא לא רק בגדר טרנד. הירוק הוא בגדר תפיסת עולם. תפיסת עולם זו מתבטאת בכמה מובנים, המפתיע שבהם הוא שהתקיים אינטרנציונל ירוק. נכון, המילה אינטרנציונל מקושרת בדרך כלל לתנועה האדומה. לברית הפועלים, שבעיני רבים, אבד עליה הכלח. התפיסה מאחורי קיום אינטרנציונל שכזה, הייתה דומה לזו של ברית הפועלים האדומה: חיבור של כולם כאחד לאותה המטרה, שמועילה להם, באופן גלובלי, תאפשר את מימושה של המטרה. שיתוף פעולה בינלאומי יוביל למימוש המטרה מהר יותר ובאופן אפקטיבי יותר. אז מהי המטרה בעצם, במה היא שונה ובמה היא דומה לאותה ברית פועלים ארכאית?

התנועה הירוקה עברה כמה גלגולים, ממחבקי העצים הטבעונים לצרכנות ירוקה. אני אתמקד בגל הבולט ביותר, שמבוטא בעיקר בקידום חקיקה ירוקה ובאקטיביזם. הגל הזה אינו מדבר רק על שימור של ריאות ירוקות ושמורות טבע, ואינו מדבר על שמירת בריאותו של האדם כמוטו, הוא רואה בשני אלו שני צדדים של אותו המטבע. ואם נרצה להשתמש במטאפורה ירוקה, אז שני הצדדים הללו שייכים למערכת אקולוגית, שבה כל חלק משפיע על כל חלק אחר. במערכת הזו כאשר אנחנו מזהמים, זה לא משנה אם יש לנו הרבה שמורות טבע, במקודם או במאוחר, זה יפגע בנו בחזרה. כאן נכנס הקשר לתנועה האדומה.

          היום לא הרבה אנשים מדברים על קומוניזם או מרקסיזם לשמו. בין אם זה מאכזבה מכל משטר שהתהדר בנוצות אלו ובין אם זה מתוך העובדה כי השוק הקיים כיום לא נראה בר תחליף, המצב הוא כזה. אלו שקוראים לעצמם אדומים היום, לרוב מתייחסים לסוציאל דמוקרטיה. תפיסה אדומה מעודנת יותר שמכירה בשוק חופשי, אך מכירה גם בחולשותיו. חולשות המתבטאות בצד האדום בניצול עובדים, מתבטאות בצד הירוק בניצול משאבי האדמה, הים והאוויר יתר על המידה. שתי התפיסות הללו, על אף שהן כוללות בתוכן גוונים שונים של אותו הצבע, מכירות בצורך לשנות את מנהגינו. אם האדם, ובכך הכוונה היא לכל אדם, עומד במרכז עולמך, אז תדאג לדרך בה הוא עובד, ולא רק לעבודה שלך, אומרת התנועה האדומה. אם האדם, ובכך הכוונה לכל אדם, עומד במרכז עולמךף אז תדאג לסביבתו, לא רק לזו שלך, מוסיפה ומגדילה התנועה הירוקה.

          כתוצאה מזה לא מפתיע שהיום מרבית הירוקים מצויים בעצם במפלגות אדומות. אלו, מציעים אלטרנטיבות לדרך הליניארית שבה עובדת הכלכלה כיום, וכתוצאה מכך כל שיטות המשטרים. לא עוד סימון מטרה וקיומה, אלא סימון מטרה, הבנת ההשפעות שלה הן על האדם והן על הסביבה, והחלטה אם נכון לקיימה בהתחשב בהשפעותיה, לחלופיןף מציאת פתרונות לבעיות הנוצרות, עוד לפני תחילת הדרך אל המטרה.

          אינני מחדשת פה דבר, שיטוט קטן ברשת יעלה מלאי רב של פעילים חברתיים שהם גם פעילים סביבתיים ולהיפך. מאידך גיסא, את אותן טענות שטענו כלפי האדומים טוענים היום כלפי הירוקים. באתר “אנוכי” חסידיה של הליברטיאניזם של איין ראנד, ניתן למצוא מיני כתבות על איך מנסים לרמותינו על ידי התנועה הירוקה, איך הצ’יף שביקש לחיות בשלום עם הטבע, רק רצה בעצם אדמות ושוחד, איך בעצם אי אפשר לדעת אם תהיה התחממות גלובלית וכו’. השאלה היא – והיא יכולה להישאל רק אם יש לך חולצה אדומה מתחת לירוקה – של מי האינטרס לפנות כנגד ממאמצים למניעת התחממות גלובלית? לפועלים, או לבעלי אמצעי הייצור, אלו שמפסידים כסף עם התווספותו של כל חוק ירוק או סביבתי? אם תדעו לענות לשאלה הזו בכנות לעצמיכם, תוכלו לענות בכנות לשאלה למה הירוק הוא האדום החדש?