מה אתה יותר - יהודי או ישראלי? / אמיר רובין
על ידי אמיר רובין • בJun 26th, 2008 • קטגוריה: דעות ומאמרים, זירה רעיונית
הפעם הראשונה שבה נתקלתי בשאלה המפורסמת הזו וגם התייחסתי אליה ברצינות, הייתה בסדרת חינוך שעברתי בבה”ד 1. אני זוכר שהקושי לענות על השאלה הזו הפתיע אותי והשאיר אותי מבולבל. רגע, מה אני באמת? מה קודם למה? מה הולך פה? מאז, דרך שארית השירות הצבאי, דרך הטיול ועד לפני זמן לא רב, המשכתי לחשוב על הקושיה המעיקה הזאת בלי שאני מצליח למצוא תשובה שתניח את דעתי. היום, אחרי כמעט 5 שנים, הבנתי את מקור הבעיה. לא מדובר בחסך בעולמי הערכי, לא בפגם במערכת העדיפויות שלי ובטח שלא בכשל בחינוך שלי (כל האופציות נשקלו). הבעיה היא השאלה. היא שאלה מטומטמת. וגרוע מכך, היא שאלה גלותית.
קודם כל הבהרה. אני אדם חילוני, אני לא מאמין בהשגחה. היהדות שלי היא יהדות אתנית, תרבותית. אני מאמין בקשר ההיסטורי שלי לאותו עם שעשה טרק של 40 שנה במדבר. אני מאמין בערכים יהודים – “ואהבת לרעך כמוך”, “בקש שלום ורדפהו”, “ודאגת לגר, לאלמנה וליתום”. אני מכיר ומוקיר בחשיבות יצר הסקרנות, הלמדנות, והשקדנות ובערך של יום השבת. מעל לכל אלה, אני מוקיר את החשיבה הביקורתית שכה מאפיינת את עם הבחירה. אני מדבר, חושב, כותב, אוהב, וגם חולם בעברית בלעדית. נולדתי כישראלי באם המושבות, פתח תקווה (היא כן קיימת), יש לי תעודת זהות ודרכון ישראלי. אני מדקלם את גבעת חלפון ומעודד את מכבי (באירופה, לא בארץ). אני בוחר בבחירות לכנסת וביום מן הימים אני אקים בית ישראלי בישראל (בתקווה בנגב – אבל זה כבר לא קשור).
אז איפה פה הדילמה? יש הסבורים שההחלטות של מדינת ישראל לא תמיד עולות בקנה אחד עם חוקיה של היהדות ואז עלינו להחליט “באיזה צד אנחנו”. שמירת שבת? שמירת כשרות? לימודי תנ”ך בבתיה”ס? חוקה? מצעד הגאווה? ארץ ישראל השלמה? לכל השאלות הללו ניתן לתת תשובות יהודיות שונות, אך אין דעה נחרצת לגבי עמדת היהדות. כולנו מכירים את המימרה הידועה, שני יהודים - שלוש דעות. לסוגיות רבות ניתן לתת פתרונות רבים ומנוגדים אשר כולם מבוססים על הדת וההלכה. אם כן, מהי אותה יהדות? מהו רצון היהדות? יש בכלל דבר כזה? הרשו לי להציע פתרון.
בארץ ישראל קם הלאום היהודי. פה ורק פה הוא הריבון. לכן בואו נזכר בעקרון פשוט, “אחרי רבים להטות”. ההחלטות של העם היהודי הריבוני אשר יושב בציון ומתקבלות בהליך הדמוקרטי המוסכם הן ההחלטות של העם היהודי ולכן גם של היהדות כולה. יש לי כבוד רב לרבנים והפוסקים הרבים שמתדיינים ומתפלפלים על סוגיות אלו ואחרות. אך עם כל הכבוד, תנו לעם היהודי-הריבוני, זה שאיחד את לאומיותו עם אזרחותו, לומר את דברו. כל עוד אנו רוב בארצנו, אין שום מתח בין ישראליות ובין יהדות. כאן ורק כאן, בארץ ישראל שתיהן התערבבו והסתבכו עד שהפכו לבלתי נפרדות.
לפני מספר עשורים החליטו שתי נשים, שלימים יהיו סבתותיי, בין שתי אופציות לא פשוטות. להיות יהודיות מחד או שמא להישאר רומניה ופולניה. שתיהן החליטו שהן מעדיפות להיות יהודיות ולכן הן עלו לארץ והקימו משפחה לתפארת (אומנם אשכנזית אך לתפארת). הן המירו את האזרחות האירופית שלהן לטובת הזהות היהודית שלהן – קרי האזרחות הישראלית. בזכותן אני לא הכרתי את השאלה הזו 19 שנים עד שדחפו לי אותה בפנים דווקא בבה”ד 1. את שאלת העדיפות בין האזרחות לזהות האתנית שואלים מיעוטים אתניים במדינות לאום, או אזרחיהן של מדינות ליברליות שלכאורה מתנתקות מזהות אתנית כלשהי (קנדה לדוגמה). במקרה שלי, כמו במקרה של כל יהודי ישראלי, אזרחות וזהות אתנית חד הם. נולדתי לתוך שתיהן. אני לא מכיר משהו אחר. סדר פסח, טאקי, קידוש, סנדלי שורש, מצדה, מבצע סבתא, סיפורי אבות, א.ב יהושע, פלאפל, אהוד בנאי ושלמה אבן גבירול, כל אלה הם חלק מאותו שלם עבורי. חלק מהזהות שלי. אין לי יכולת וגם אין בי רצון להפריד ביניהם ובטח שלא לדרג אותם. יש לשים את הדילמות של היהודים בגלות מאחורינו ולהשלים בשמחה ובגאווה עם השלמות של חיינו במדינת העם היהודי היא מדינת ישראל.
המלפפון הוא גם ירוק וגם ארוך. מזג האוויר יהיה גם חם וגם מגניב. אני אוהב גם את אמא וגם את אבא. אני גם יהודי וגם ישראלי. עזבו אותי משאלות מטומטמות.
אמיר רובין סטודנט שנה א' בתכנית המשולבת: פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ). אחראי גיוס חברים בתא 'אופק'.
כתוב לכותב/ת | כל הכתבות על ידי אמיר רובין
מאמר מעניין, אך לטעמי הוא מתחמק. הנה כמה דברים שלא התייחסת אליהם, ואשר דורשים תשובה:
כששואלים אותך “מה אתה יותר?” בדרך כלל חבויה מתחת שאלה עמוקה יותר. במקרה זה יש לפחות שתיים:
1. ייתכן והכוונה היא לשאול “האם אתה מחובר לשורשיך?”. כי במובן הזה, ברור שאפשר להיות ישראלי, שמתח הזהות שלו משתרע איפשהו בין דור הסבתא לדור של ילדיו, אבל זו בעיקר תודעה מבוססת-הווה, אשר הקשר שלה עם כל זהות קולקטיבית (יהודית או ישראלית) הינו רופף ביותר. לכאורה, ישראלי שיענה שהוא קודם יהודי (כמו שאני מרגיש, אגב), בעצם יטען שישראליותו הינה תת-זרם בתוך יהדותו. זהותו היהודית משתרעת על פני מרחב שהחל היכנשהו בארם נהריים לפני אלפי שנים, ומגיע עד ימינו, כאשר 100 השנים האחרונות שעיצבו את היהדות הזו הן שנים ציוניות (ישראליות).
2. ייתכן ועסקינן בויכוח מעט יותר עקרוני וכללי, על משמעותה של הציונות או הישראליות. זוהי בעצם הכללה של השאלה הקודמת. כאן יש בד”כ שתי טענות: הטענה ה”ישראלית” (או ה”כנענית”) אשר גורסת שהישראליות הינה יצירה חדשה, אשר בראה מאפס מדינה וחברה, תוך כדי ניתוק קשריה מהיהדות ההיסטורית המנוונת והיטמעות במודרנה - עם ככל העמים. במובן זה אל לה לישראליות להרגיש מחוייבות כלשהי כלפי המורשת היהודית, ואולי אף כלפי היהודים שאינם ישראלים. לעומתה, הטענה ה”יהודית”, שאני מחזיק בה, גורסת שהציונות הינה הזרם החשוב ביותר בתוך היהדות, אשר בחר לאחר 1800 שנה להשיב ליהדות את המימד הלאומי והאידיאליסטי-חברתי שאבד לה כמעט לגמרי בגלות. החזרה דווקא לארץ ישראל ודווקא לשפה העברית איננה מקרית, אלא מעידה על נכונותה של טענה זו. במובן הזה, מדינת ישראל הינה יצירה ציונית ולכן בהכרח יצירה יהודית (חשבתם פעם למה אנחנו בוחרים ל”כנסת” ולא ל”פרלמנט”?).
לדעתי, אם חפצי חיים אנו בארץ הזו, אך מתבקש שהיהודים הישראלים יראו עצמם קודם כל כבני אנוש, אחר כך כיהודים, אחר כך כציונים ורק לבסוף כישראלים, מכיוון שישראליות בלי ציונות הינה ישראליות שטחית בלבד, ציונות בלי יהדות הינה אוקסימורון מוחלט, ואת היהדות המתנכרת לאנושיותה צאו וראו בקרב מתנחבלי חברון למיניהם.
הבהרה: במושג יהדות אינני מתכוון ליהדות האינדוקטרינרית המאוסה, אשר נפוצה כל כך בקרב חברינו האורתודוכסים למיניהם, אלא למכלול התרבותי של היצירה וההיסטוריה היהודית לאורך הדורות עד ימינו ממש, אשר ראוי שיהיה מקור השראה ולימוד (ולא מקור סמכות) לכולנו.
אשר שלום,
אני מאוד מודה לך על התגובה.
אני לא חושב שהשאלה האם אתה מחובר לשורשייך, היא מקבילה של השאלה מה אתה יותר יהודי או ישראלי. זה מה שניסיתי להדגיש. אני מחובר לשורשים שלי (כלומר ליהדותי) אך זה לא בא על חשבון ישראליות ואני לא רואה צורך או יכולת לדרגם. שני הדברים באים במקביל ולא ניתן להפריד ביניהם. כאשר מציבים את היהדות ואת הישראליות כמנוגדים (כמו שעושה השאלה), אז יש צורך בהגדרות שונות ומשונות
.
הדוגמה של הכנסת ולא הפרלמנט היא נקודה מצוינת. אין ישראליות בלי יהדות (אף פעם לא הצלחתי להבין את גישת הכנענים). אז להגיד שאני קודם כל ישראלי, זה קצת תמוה.
וישראל היא ההגשמה של הלאומיות היהודית. (שוב, לא הדת היהודית - הלאום היהודי). אז כאשר ישראלי אומר שהוא קודם כל יהודי, גם זה תמוה.
הציונות היא איננה רק זרם בתוך היהדות (אפילו אם מדובר בזרם החשוב ביותר) אלא ההתפתחות וההגשמה העצמית של הלאום היהודי.
ושוב בנוגע לדירוג. לדעתי, בן אנוש זו המדרגה הראשונה. אחריה, ביחד(!) ציוני,ישראלי ויהודי. שלושתם משתלבים כל כך יפה. למה לדרג? למה להעדיף?
שבת שלום
אמיר
אמיר שלום,
כתבת: “היא שאלה מטומטמת. וגרוע מכך, היא שאלה גלותית”.
שכויח!
אתה צודק לחלוטין.
ישׂראליות ויהדות הן שתי קבוצות, שיש בינן חיתוך נרחב, אך לא מוחלט. יש הרבה יהודים שאינם ישׂראלים (אפילו אם חלקם רואים עצמם כציונים), ויש גם ישׂראלים שאינם יהודים (מושׂלמים ונוצרים, דרוזים ושומרונים). מי שכן נמצא בתוך קבוצת החיתוך (אתה ואני, למשל), אין שום סיבה שינסה לבדוק לאיזו מהקבוצות הכלליות יותר הוא שייך, ממש כשם אין טעם לשאול אם 6 מתחלק יותר ל-2 או ל-3.